מה קורה כשצריכים לצלם קליפ מוזיקלי בתל אביב באפס תקציב, בלי הכנה מראש והאמן המבצע הוא גם העוזר

טובים השניים מן האחד, באחריות

אחת העצות הטובות שאני יכול לתת בכל מה שקשור ליצירת וידאו, היא להתחבר לאנשים מוכשרים ובהזדמנות גם לצלם אותם, לערוך ולעשות מזה סרט, יהיה אשר יהיה. חיבור עם אמנים אחרים יוצר השלמה של תחומי אמנות שזקוקים אחד לשני. אחד מהכישרונות הללו זה חברי אלי אליקו אביאב. הרבה זמן שרציתי לצלם סרט על אחד מכישרונותיו הרבים. ויהי היום הוא פנה אליי בבקשה לצילום קליפ מוזיקלי שהוא עיבד וערך, קאבר ל'אין מדינה לאהבה' של צביקה פיק. הוא חיפש אולפן עם פסנתר כנף ואני ביקשתי תמונה של המקום שנוכל להיערך בהתאם. זה לא ממש קרה וקיבלנו תמונה קטנה של הפסנתר ותו לא. הוא ואני, יחד עם כל ציוד התאורה שלי יצאנו אל הלא נודע בדרום תל אביב. האולפן אליו הגענו היה מקסים. כזו אווירה נחמדה וטובה הרבה זמן לא חוויתי, אין סיכוי שאני לא נותן להם פה איזה לינק חם ומפרגן, אולפני 'כאוס' תל אביב. 

יש משהו מאד הימורי בצילום ספונטני. זה יכול להיות אסון גדול (בדוק ומנוסה) וגם יכול להיות הצלחה גדולה. זה תלוי במיקוד המטרות טרם מגיעים לצילומים. אם יודעים פחות או יותר מה רוצים, הספונטניות הופכת מהרה לניצוח מאולתר עם הכלים הנכונים.

החשיבות הגדולה של תאורה

אחרי שהתמקמנו באולפן, שהיה בגודל של חדר סטנדרטי כפול, התיישבנו לחשוב מה הולכים לעשות. להאיר את הפסנתר לגמרי לא בא בחשבון. החדר קטן מדי ולא מתאים לשיר עדין שכזה. איך שהוא הייתי צריך להתחמק מהרקע של האולפן עד כמה שאפשר ולתת עומק לצילום. FILMNOIR היה רעיון מעולה ('סרט אפל'). סגנון קולנועי ידוע עם תאורה ייחודית. הייתי צריך ליצור תאורה מינימלית אך ברורה, קצת מסתורין לאמן המבצע. הצבתי SOFTBOX אחד מאחוריו כשהוא יושב על הפסנתר. LEDPANEL 250 עם ג'ל צהוב בתוך הפסנתר לכיוון פניו. השגנו מיקרופון והנחנו אותו מול אליקו, הוא חסם קצת את תאורת ה-LED והצלחתי ליצור משחק של אור וצל. התאורה הייתה כל כך פשוטה ונכונה עד שלא היינו צריכים לשנות כלום. צילמנו כך מתחילה ועד סוף. 

במקום אחר דיברנו כבר על החשיבות של נקודת אור שמגיעה מאחורי האלמנט אותו אנחנו רוצים להאיר. יש לה הרבה שמות באנגלית, אני אקרא לה תאורת ראש. היא חשובה עד מאד כיוון שהיא מבודדת את האלמנט (אותו אנו רוצים להבליט) מהרקע. צלמים ותאורנים חרוצים מאירים כל שוט וכל זווית צילום באופן שונה. כלומר, אם מזיזים את המצלמה, מזיזים גם את התאורה. לנו לא היה זמן ולא עניין לעשות זאת, לכן צילמתי את כל הקליפ מכמה זוויות שונות מתחילה ועד סוף, בתקווה שחלקן יהיו מספיק מתאימות לקליפ שלם. כשישבתי על העריכה, 2 זוויות צילום שלמות ירדו. בנוסף, אליקו ביקש (מטעמים אחרים) להוריד זווית אחת שצולמה מהגובה. נשארנו עם ארבע זוויות טובות שהחמיאו לתאורה או שהתאורה החמיאה להן, תלוי איזה פילוסוף שואלים. 

כדי לגוון קצת, צילמתי תקריבים של ידיים על הקלידים (מאותה זווית אבל בשינוי מרכוז הפריים) ושל הפסנתר עצמו מתנגן, גם זה שימש אותנו למעבר בין הזוויות. בדיעבד הבנתי שהייתי צריך לצלם עוד כאלה. אולי של המיקרופון, או הפדלים.

מוסיקה או מוזיקה?

זאת לא השאלה. השאלה האמתית היא, למה מוזיקה צריכה קליפ? מדוע להפריע לדמיון של המאזין? מוסיקה נועדה לשמיעה לא לראייה (במובנים הקלאסיים כמובן). אני מאמין שיש לזה לא מעט תשובות. יכול להיות שהיוצר לא רוצה לאפשר פרשנות שגויה לשיר. אולי להעניק לצופה את הזכות לחוות את הכלים איתם נעשתה המוזיקה. אולי סתם השיר גרוע והקליפ יכפר על הדקות המיותרות. שלא נשכח, זה יכול גם להרוס. כמה שמעתם מתלוננים על סרט שהרס את הספר? זה יכול לקרות בכל תחום אמנותי. מוסיקה הוא אזור רגיש בעניין זה.
כמו בכל תחום הקולנוע והווידאו, גם כאן, כדי ליצור איכות, צריך לתכנן ולחשוב מה אנחנו רוצים להראות, ואיך אנחנו רוצים להראות, ומתי אנחנו רוצים להראות, ולמה אנחנו רוצים להראות, ולמי אנחנו רוצים להראות, ואולי בכלל לא להראות?! בכל אופן, על התנסות עוד אף אחד לא בכה. או שכן. לכו תדעו…

נ.ב
שמתם לב שהשתמשתי גם במילה 'מוסיקה' וגם ב'מוזיקה'? זה בכוונה (במלעיל).