הצד האפל של הקולנוע

כשאנו שומעים את צמד המילים ‘הצד האפל’, אסוציאציות רבות עולות במוחנו. גילוי דעת – הפוסט לקמן עוסק כהרגלנו בתאורת קולנוע. 

נתחיל בחידון

נסו לזהות – מה משותף לכל השוטים הבאים

לחצו על התמונה להגדלה

אז למי שעוד לא ניחש מהכותרת, התשובה היא – כל השוטים הללו צולמו מהצד האפל של פני השחקן. 
ה – FILL SIDE , SMART SIDE. להבדיל מה – KEY SIDE , DUMB SIDE , נסביר. 
כשאנו בונים מערך תאורה פשוט, שלוש נקודות תאורה, הרבה פעמים באופן אינסטינקטיבי אנו מעמידים את המצלמה בצורה כזאת שהצד המואר יותר של השחקן יהיה מול העדשה. ואמנם אינני כאן כדי לשלול אינסטינקטים חייתים, אך כשבקולנוע עסקינן, יותר נכון להעמיד את העדשה אל מול הצד הפחות מואר של השחקן (SMART SIDE). כמובן כמו תמיד אני מצהיר שזהו לא חוק או כלל מחייב, אלא רק מאפיין קולנועי. סקפטים? בפעם הבאה שאתם רואים סרט, נסו למצוא כמה שוטים מצולמים מהצד המואר (DUMB SIDE) וכמה מהצד הפחות מואר (SMART SIDE).
לאחר שהבהרנו את הנקודה (או יותר נכון, החשכנו אותה), כל שנותר לנו לשאול זה מדוע נכון יותר לצלם מהצד האפל?

התרשים לא מתייחס לשוט מהסרט אלא לרעיון התאורה שבו

זוכרים שדיברנו על קוי עיפרון? על משחקי אור וצל? שם טמונה התשובה. האור, הוא זה שנותן לשוט נפח, מפריד בין דמויות לרקע, מבודד אלמנטים, אבל הוא לא רצוי בכמות דומיננטית שתכסה לנו את השוט, הוא משטיח לנו אותו, הופך אותו לביוטי לא לקולנוע. יכול להיות שיש משהו נעים יותר כשרואים סרט במשך שעתיים שלא מסנוור אותנו, שמקל על העיניים שלנו. בכל אופן, כשאנו תרים אחר האיכות הקולנועית המשובחת, התאורה הופכת להיות כלי עזר לבידוד ועומק. זאת הסיבה אגב שמערכי תאורה מדוקדקים בנויים עם המון חוסמי אור (BLACK FLAGS) וכמעט תמיד עם NEGATIVE FILL\LIGHT, ובכך יוצרים קונטרסט (ניגודיות בעברית). חוזר ואומר זה לא כלל מחייב ובטח לא חוק, שהרי תאורה בסופו של יום היא החלטה אמנותית והמון סרטים משתמשים ב-HIGH KEY (תאורה חזקה ודומיננטית בעלת קונטרסט נמוך). כאן אנחנו מדברים על המראה הקלאסי, על מחברת הלימוד איתה מתחילים להאיר ולצלם. במילים פשוטות, קולנוע נמצא דווקא בצל ולא באור, האלמנטים המצולמים מוצללים יותר מאשר מוארים. ואם אתם ספקנים, תורידו שוטים מסרטים ותבדקו אותם בהיסטוגרם. הנה כמה דוגמאות.

הרי שגילינו, ששוטים שצולמו בעיצומו של היום, בחוץ, עדיין ממלאים את עינינו בכמות חושך דומיננטית הרבה יותר מאשר האור. אמנם יש לשים לב, שהתכנון של השוט הוא גורם חשוב לרעיון הזה, שהרי גם הרקע משפיע על כמות האור בשוט. לדוגמא, אם בשוט של ‘אנדי דופריין’ (חומות של תקווה) מבנה הכלא לא היה מופיע ברקע, היינו מקבלים שוט הרבה יותר מואר ופחות מחמיא, גם לאיזון הקומפוזיציה וגם לכמות האור. ובוודאי אם היינו משנים את זווית הצילום ל – DUMBSIDE גם היינו מקבלים שוט מואר יותר ופחות רצוי.
הייתי צריך לציין בהתחלה, שרעיון ‘הצד האפל’ הוא במיקום המצלמה אל מול מושא הצילום ולא במערך התאורה. בין אם התאורה היא טבעית ובין אם לא, הרעיון של ה – SMART-SIDE הוא בזוויות, ביכולת שלנו כצלמים סה”כ להתמקם נכון. והנה התקדמנו עוד שלב בהבנה קלה ופשוטה, כיצד לייצר קולנוע איכותי מבלי להשקיע ממון רב בגופי תאורה, אלא במוכנות 
ובידע שלנו לפני שאנחנו לוחצים על הרקורד.

איך שלא תסתכלו על זה, קולנוע נוצר מתוך מאבקים פנימיים של דמות שרודפת אחר מושא התשוקה שלה. כרעיון מטאפורי (ואולי ישיר) גם השוט מתעסק במה שמחוצה לו ולא במה שנראה וגלוי לכל. לכן, כשאנו מייצרים שוט חשוך יותר מאשר מואר, אנחנו אומרים לצופים, זכרו, רב הנסתר על הגלוי, מה שמוצג לעיניכם הוא מעט מהמציאות הרוחשת בזמן נתון. 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם

כשאוכל וקולנוע נפגשים

מה קורה שרוצים לעשות סרט אמנותי אבל גם פרסומי ואיך כל זה קשור לחומוס ירושלים שנמצא בכלל בחדרה מתגרים ונהנים – אוכל וקולנוע

הטעות המרה של הקולנוע הישראלי

הפוסט לקמן איננו ביקורת יותר מאשר השקפה וניתוח של גישה קולנועית.  נמשיל משל דמיינו שהבאתם את ילדכם לפארק שעשועים ענק. הצגתם בפניו את