כשאוכל וקולנוע נפגשים

מה קורה שרוצים לעשות סרט אמנותי אבל גם פרסומי ואיך כל זה קשור לחומוס ירושלים שנמצא בכלל בחדרה

מתגרים ונהנים – אוכל וקולנוע

זה לא סוד שהחיים סובבים המון סביב אוכל. זה מעניין, זה יצירתי, זה יפה, אבל בעיקר טעים. הרשת מלאה בסרטונים על אוכל ומתכונים כאלה ואחרים מכל רחבי העולם, מיליארדי צפיות, מושג שחובק עולם. יש משהו בגירוי החושים של האדם שגורם לנו ללכת שבי אחריהם ואפילו מבלי האפשרות לטעום מהם מאומה. לנצל את זה, תמיד היה נראה לי סוג של רמאות. לצלם תקריב של סטייק נוטף שומן או המבורגר על כל רטביו הניגרים בתוך לחמנייה פריכה, פרסומת מגרת חושים שאומרת בואו לטעום. בכל אופן רציתי לעשות משהו עם אוכל, אבל קצת אחרת. 

המפגש הראשון שלי עם “חומוס ירושלים” שבחדרה, היה עוד מזמן. צילמנו כמה תמונות, כמה שוטים, לא יצא מזה כלום. לאחר שנה ויותר, סרט תדמית גדול שעשינו לעיריית חדרה יצר מפגש מחודש עם החומוס וככה נולד לו הסרט החדש. נפגשתי עם עמית מוסקל, הבעלים של ‘חומוס ירושלים’, הוא נתן לי אור ירוק בחביבות יתר לעשות כרצוני. הרעיון היה ליצור סרט אמנותי המשלב את עשיית החומוס ביחד עם הטבע. זה היה נראה ורוד בהתחלה, אבל כולנו יודעים מהו הצבע האמתי של המציאות.

כתבתי רשימה שלמה של שוטים המקשרים כל שלב של עשיית החומוס לטבע. לדוגמא, קצף סיר החומוס כנגד קצף הגלים, בקיעת הגרגרים כנגד בקיעת עצים וכן הלאה. לצערי זה לא יצא ומחצית ממה שכתבתי ירד תוך כדי הפקה. הסיבה, מחסור בזמן ומשאבים. לא הייתה ברירה והחלפתי את השוטים המקוריים שנכתבו בצילומים אחרים, לא כל כך קשורים לעשיית החומוס, אבל העיקר שיהיה יפה, נו אתם יודעים. בכל אופן, מכל ההפקה הזו שלקחה לא מעט זמן, אני אדבר על שני הדברים העיקריים ביותר. האחד, שיתוף פעולה. והשני, יצירתיות.

המנצח על החומוס – עמית מוסקל

 

שיתוף פעולה  – לפעמים הוא הכל

כל מי שיצא לו לעשות סרט בשיתוף פעולה עם מישהו שלא מהתחום, יודע שהפתיחות והרצון לתת לאמן לממש את חזונו, הוא כלי מפתח עצום ליצירה טובה ונכונה. אני לא יכול להיות יותר מרוצה משיתוף הפעולה המדהים שהיה לי עם הבעלים של ‘חומוס ירושלים’ עמית מוסקל. הראש הפתוח של הבנאדם, האמונה שהוא נתן ברעיון שלי, הביאו אותי לייצר פשוט מה שבא לי! יש לי לא מעט ניסיון עם לקוחות שונים ומשונים, מעולם לא נתקלתי בכזאת רמת אמון ונתינה. הוא פתח לפניי את כל אוצרות החומוס, איפשר לי לצלם מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה ומתי שאני רוצה. למה זה כזה חשוב? כיוון שאנחנו בני אדם. ואנו בנויים משלל רגשות שמשפיעים לא פעם על הפעולות שלנו. כשאתה יודע שיש מישהו שעומד מאחוריך ונותן לך גיבוי מלא ליצירה, יש לך נחת וחופש להעלות על הדעת את כל מה שאתה מסוגל באמת לעשות. לכן, כשרוצים ליצור, צריך לבדוק טוב טוב בשביל מי, או עם מי אנו עובדים. לפעמים עדיף לקחת עבודות בעלויות נמוכות יותר ביחס לאחרות, רק מכיוון שאפשר ליצור בהם גוון איכותי יותר וקרוב לחזון אותו אתם בונים לנפשכם. זה משתלם בסוף. 

הצילומים התחלקו לשניים, חומוס וטבע. את החומוס ועשייתו רציתי לצלם בתחילה בשדה חיטים פתוח. הדבר לא התאפשר וצילמנו באווירה הפסטורלית של חצר החומוס, זה היה מעולה. עמית הוציא בשבילי מספר כלי וינטג’ (כאהבתי הידועה) מהתצוגה ומיקמנו אותם על שולחן עץ הפיקניק שבחוץ. הוספנו קצת קישוטים לשוטים וזה בהחלט עשה את העבודה. השתדלתי לצלם מול אור השמש הבוהק כדי לתת תחושת חיבור של גרגירי החומוס למקום ממנו הם נלקחו, הטבע. הגוון הזהוב מזכיר לנו, ים, שדות, עצים, נחלים, מעיינות, וזה בדיוק מה שהייתי צריך. השתדלנו לצלם את כל השלבים של עשיית החומוס, מהשרייתו במים ועד הטחינה עם שלל המרכיבים. לשלב ההכנה הסופי של החומוס רציתי כלי וינטג’ עתיק. בבית הוריי מצאתי כזה. כלי בן 100 שנה שנרתם למען הצילומים. דמיינו, מתכון עתיק בכלי עתיק, איזה טעם יש לזה? לא יודע, אבל ויזואלית זה נראה מצוין.

כלי חרס בן מאה שנה

 

יצירתיות מתחת לאף

סיפרתי לכם פעם ששמעתי את הרב אורי זוהר אומר, שמי שמבין קולנוע באמת, יכול לעשות זאת עם אבן, עם דלת. לא צריך שוטים של מיליון דולר, לא צריך 100 איש בסצנה. לדעתי, זה רלוונטי לכל רעיון ויזואלי. צריך להתבונן היטב בסביבה הפשוטה הסמוכה אלינו ונוכל למצוא בה, ה-כ-ל. כשבניתי את הצילומים על הנייר, התכנון הראשוני היה לנסוע בכל רחבי הארץ כדי לצלם שוטים מרהיבים ונדירים. בפועל, הכי רחוק שהגעתי זה נחל השופט ובסוף לא יצא מזה כמעט כלום (חוץ משוט קטן בסוף). כל הצילומים היו בקרבת ביתי. חלקם בעתיקות קיסריה, בשדות הסמוכים לעיר, ביער, בים וכו’. בדיעבד כשאני חושב על זה, הייתי יכול לצלם ברדיוס של קילומטר אחד. את השלולית שסוחפת עלה בגשם, את עלי העצים המטפטפים או מבהיקים באור החמה, עננים שחולפים ומשמשים תפאורה לציפורים, לא חסר. אבל קולנוע זו גם חוויה ואם כבר אז כבר. החשש שיש ליוצרים מחוסר אפשרות, הוא דמיוני. אין לך כסף לשלם לשחקנים, תעשה סרט עם דמויות לגו. לא חסרות אפשרויות יצירתיות. הסרט 12 המושבעים צולם כולו (כמעט) בחדר אחד. הוא מדורג עד היום ברשימת הטובים בעולם בכל הזמנים. אם הרצון ליצור הוא אמיתי ויש בו טוהר אמנותי, הדרכים אין סופיות. זו תובנה שמתחדדת עם השנים יותר ויותר. 

ברעיון המקורי רציתי להראות לפרקים את עמית במהלך ההכנה של החומוס ובסוף לחשוף אותו לגמרי. זה גם לא קרה והחלטתי להקליט אותו מדבר על יצירת האמנות האישית שלו. העבודה על צילומי הנוף התפרשה על כמה שבועות כיוון שמזג האוויר שלנו הצריך ממני לתמרן בין יום לרעהו וכך הזמן ארך לו מעל למצופה. הצילומים בחומוס הסתכמו ביומיים. בישלתי (אותן אותיות כמו שילבתי) הכל ביחד לסרט אחד של דקה וחצי. תהנו.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם

מבנה תאורה בתקציב שווה לכל נפש

איך יוצרים סצנות מוארות כהלכה עם ציוד לא יקר – שתי ציפורים במכה. מערך תאורה לפעמים רק נראה מורכב  בסרט “להתבגר” היו לנו

תאורה בקולנוע – על מה ומי

בפוסט לקמן אני הולך לחקור את סוגי התאורה איתם מרבים להשתמש בעולם הקולנוע. ננסה לבדוק מה טיבם ולאילו מטרות הם משמשים. אך לפני

תאורת קולנוע לומדים מהגדולים

כולם מגיעים לאותו מקום כשבאים לדבר על תאורה בקולנוע, הצורות והרעיונות שאפשר לדון בהם הם אין סופיים. כל במאי, צלם ותאורן נתקלים בלוקיישנים