מה קורה כשיוצרים סרט קולנוע קצר כמעט ללא מילים. האם זה עובד והאם הסיפור מספיק ברור/

הכל התחיל מדלת
זהירות ספוילרים – הסרט המלא למטה

מי שאוהב את העולם המיסטי מכיר כנראה את הסיפור הבא, "חוויתי מוות קליני ודמות שכבר נפטרה הצילה אותי והחזירה אותי לחיים". סיפור שחוזר על עצמו מאנשים שונים מכל רחבי העולם. בכלל, הקשר בין העולם הזה לעולם הבא מעסיק לא מעט בני אדם יום אחר יום. הכמיהה לחוות עולם אחר והרצון לדעת מה יש לאחר המוות מפעפע ביצר הסקרנות שלנו מפעם לפעם. אודה ולא אבוש גם אני בעסק.

אני לא זוכר איפה ומתי, אבל יום אחד ראיתי דלת ישנה יפהפייה שהייתה נראית לי כמו מעבר לאיזה עולם קסום. אחרי כמה דקות היה לי בראש את הרעיון לסרט "NOT YET", סרט שמדבר על המעבר בין העולם הזה לעולם הבא. חוויה של מוות קליני מובילה בחור צעיר לעולם ביניים בו הוא מגלה דלת מסתורית. כשהוא פותח אותה הוא רואה וחווה משהו שמושך אותו פנימה בצורה מיסטית מוקרנת אור. הדלת נטרקת לו בפנים והוא פוגש את סבו שבא להצילו ולהחזירו לחיים. תוך כדי הכתיבה של הסרט וציור של של ה-StoryBoard, עשיתי מאמצים כבירים למצוא דלת שאוכל לנייד אותה למקום הצילום המתאים. בינתיים, לאחר סיבובים מסביב לעיר מצאנו את האזור המושלם. יער חדרה. באביב הוא ירוק כולו ונראה כמו תמונה מהאגדות. אבל מה עם הדלת? גם אותה מצאנו! חבר שעובד בשיפוצים התברר כאספן דלתות ישנות ונרתם בשמחה לעזרתנו. הוא נתן לי דלת ישנה עם המסגרת. המשפחה עזרה קצת במלאכת הצביעה – לבן מפוספס משהו. צבענו, שמנו במחסן והכל היה מוכן ברמה הטכנית. לגבי שחקנים הייתה קצת יותר בעיה. אביאל שיליאן, שחקן כשרוני ונפלא נרתם לתפקיד של הדמות הראשית. עם הדמות המשנית הייתה בעיה גדולה יותר. היה צריך ללהק אדם מבוגר. מישהו בעל ארשת פנים שידמה מצד אחד לסבא חביב ומצד שני קצת למלאך. בדרך לא דרך אחרי מאמצים לא פשוטים, מצאנו אותו. סיד פינקס. יהודי אמריקאי בעל עבר ניהולי מפואר מאד, לא ייאמן שהוא הסכים לזה. פה ראוי לציין, שעם ישראל הוא עם חם ואוהב שרוצה לעזור בכל דרך שיוכל. צריך רק קצת סבלנות ותגבורת על מנגנוני הבושה והמטרה תקדש את האמצעים.

הטבע מאיר 

אחד מהדברים שבמאים מייחלים לו, הוא יום צילומי חוץ שהתאורה לא משתנה. כלומר, או שהשמיים בהירים לחלוטין או מעוננים לחלוטין.
כשהשמיים בהירים והשמש אומרת את שלה, יש צורך במערך טכני גדול כדי לייצר תאורה רכה ע"י מסננים ומרככים למינם. לא כך המצב ביום מעונן, שהרי העננים מסננים בכיף שלהם את השמש ונותנים תאורה מושלמת לצילומי חוץ ללא שום עזרים (כמעט).
משהו מאד מעניין קרה לנו בתוך היער, בעצם כמה דברים מעניינים אבל פה נדבר על התאורה. העצים הגבוהים והענפים המתנודדים קלות עם הרוח יוצרים ריכוך טבעי של קרני השמש החזקות. למעשה, נוצרת תאורה רכה ונעימה על אדמת היער המאפשרת צילום אחיד ברוב שעות היום, בדומה ליום מעונן – והכל בחינם. הסרט כולו (כמעט) צולם באותו לוקיישן והתאורה הטבעית של השמש ביער הייתה מושלמת בשבילנו. התחלנו לצלם משעות הבוקר ועד שעות הצהריים המאוחרות והתאורה מתמידה בשלה. מתוודה ואומר, זה לא היה מכוון ובאנו עם מרככי אור (רפלקטורים) ועזרים נוספים. לשמחתנו הגדולה כמעט ולא היינו צריכים אותם, שוב שיעור תאורה בחינם. להבא, כדאי לתכנן את הלוקיישנים לכאלה שעושים בשבילנו את העבודה (עד כמה שאפשר) כדי לתת לנו להתרכז בדברים עיקריים יותר בסרט, כל זה כמובן כשהתקציב מינימלי ואנחנו מנסים לחסוך.

אפקט לא מתוכנן 

מכשול רציני היה לנו בסרט עם ההעמדה של הדלת במרכז היער. רציתי שזה יראה פנטסטי כאילו שהיא עומדת באוויר ללא שום עזרה. ברמת ההכנה זה לא היה אפשרי. ניסינו לקבע אותה לאדמה אם הארכת הקורות מטה, לתוך האדמה. זה נכשל. לא הייתה ברירה וחיברנו את קורות העץ שהכנו מראש לצידי הקורות של הדלת בזווית אנכית והדלת הייתה יציבה ומוכנה לפעולה. הבעיה הגדולה הייתה שרואים את התומכים וזה פשוט נראה רע. חשבתי לעצמי, אפשר לעשות הכל היום בעריכה. השתדלתי כמה שפחות לצלם את התומכים בתקווה שאת המעט שיישאר אצליח להוריד ב-After Effects. למזלי צדקתי, אבל חלקית. השוט שבו אביאל פוגש בדלת לראשונה צולם עם סליידר (מסילה לצילום) והיה קשה להעלים את התומכים לגמרי. אלה היו ההתנסויות הראשונות שלי בעולם עריכת האפקטים. לא הייתי משופשף וישבתי על השוט הנ"ל שעות רבות, גם על השוט שצולם בהמשך למעלה מראשו של השחקן. זה לא יצא מושלם ועשיתי טריק מלוכלך. הארתי את הפריים בהבזק אור מזוייף, כאילו לתת גוון פנטסטי אבל בעצם זה נועד להסית את המבט מהשיח שלא הצלחתי להדביק באופן מושלם לצד התומכים. אם זה סינית בשבילכם, כדאי לכם לצפות בסרט. ואם ממש אין לכם כוח ובא לכם לראות דפקטים בלבד, תוכלו למצוא אותם בדקה ה-1:25

אם תמונה שווה אלף מילים, כמה שווה סרטון של כמה דקות? 

אתגר מעולה לקולנוען – לספר סיפור דרך המצלמה ללא מילים. ישנם סרטים שהעוצמה שלהם טמונה ברעיון הזה וישנם כאלה שהתייגעו לריק. למה לנו לספר סיפור ללא מילים? למעשה יותר קל לספר עם מילים, אז למה לא? במקום אחר דיברנו על ההצדקה הקולנועית, אבל חשוב לציין זאת שוב. אם אתה רוצה לספר סיפור למה אתה עושה קולנוע? תכתוב ספר. קולנוע הוא מדיום שבא להראות. ישנם סרטים עצומים וגדולים שהשתמשו בהסברים מילוליים רבים והצליחו מאד, אבל כעיקרון, לספר סיפור דרך המצלמה ולא דרך מילים זו מהות הקולנוע, בוודאי שקו מנחה לבניית סרט. בסרט NOT YET השתמשתי במעט מאד מילים כיוון שזהו סרט פנטסטי מיסטי. רציתי ליצור התפעלות מעולם הביניים בו האדם נמצא בתוך חוויית מסתורין וחוסר הוודאות השוררת בו. ישנה מילה אחת בלבד שאמנם מופיעה בסרט, אך היא הייתה הכרחית להבנת הרכב העלילה של הדמות הראשית. מכל מקום, דמות המבוגר היא אותה אחת שעליה מספרים רבים שפגשו בעולמות שכאלה, לכן הייתי מוכרח להשתמש במלל, במקרה שלנו מילה אחת וזה הספיק.

זאת התנסות נפלאה ליצור קולנוע ללא מילים ובפרט שזה מביא אותך ליצור לאחר מכן סרט שרובו מילים ומיעוטו קולנוע. אבל על זה נדבר בפוסט הבא. ואם בכל זאת תרצו לראות איך התחלתי את דרכי בעולם הקולנוע המופלא, הנני להביא את הסרט לפניכם למען תזכו להנאה צרופה ועולם מסתורי שעוד לא ראיתם ולא חוויתם מעולם. קריצת עין.