תאורת קולנוע לומדים מהגדולים

כולם מגיעים לאותו מקום

כשבאים לדבר על תאורה בקולנוע, הצורות והרעיונות שאפשר לדון בהם הם אין סופיים. כל במאי, צלם ותאורן נתקלים בלוקיישנים כאלה ואחרים שלהאיר אותם הופך להיות מהר מאד אתגר לא פשוט. מצד שני, ישנם לוקיישנים, שמבנה התאורה שאפשר לבנות בהם הוא לכאורה כל כך פשוט, שנראה כי צריך לפתוח איזה ספר ולהרכיב את הפנסים כמו פאזל. בפועל, אנו רואים שגם סצנות כל כך מוכרות ופשוטות במבנה שלהן, הופכות להיות מהר מאד קולנוע חובבני. שאלה אחת עומדת על הפרק שלנו – מדוע?

אם מישהו רוצה לחשוב, שההבדל בין קולנוע ויזואלי טוב לרע, תלוי בכסף, הוא טועה. הרעיון פשוט – כמעט בכל סרט ישנן סצנות (או יותר נכון, שוטים), שזהות בקומפוזיציה שלהן מאחת לרעותה. מארה”ב הרחוקה, דרך אירופה ואסיה ועד ישראל, כולם משתמשים בסופו של יום (או בתחילתו), בשוטים זהים ובכל זאת כל כך שונים. מדוע בסרטים מסוימים אנו מרגישים שאנו צופים באיכות צרופה של מכלול רבדים אמנותיים המשתלבים לכדי שוט אחד, ובשני לא? התשובה לכך מתחלקת לשתיים.

1. ממי לומדים?

אם נלך לאימון טניס של ילדים ונשאל אותם כמו מי הם רוצים להיות, מיד נשמע את שמותיהם של פדרר, נדאל, ודיוקוביץ’. בכדורגל, כדורסל, פוטבול, שחייה וכו’, הטובים ביותר הם מושאי הלמידה והתשוקה של המתלמדים. אם כך, מדוע כשמדובר בקולנוע, אנו אפילו לא יודעים מי אחראי על התאורה בסרט, בקושי מכירים את הצלמים וכמעט אין לנו שום מקור מידע על תהליכי ההפקה? ייתכן כיוון שאלו נמצאים תמיד (כמעט) מחוץ לפריים. אך זה איננו תירוץ. אם רוצים ללמוד קולנוע איכותי מהו, מוכרחים להכיר וללמוד את דרכיהם של הגדולים בתחום. וגם אם לא נקבל קורס אישי מהם, הרי שעבודותיהם פרושות לפנינו באופן בלתי מוגבל ויש ביכולתנו ללמוד, להעריך, לנתח ולהגיע למסקנות מעשיות בלי להוציא ולו שקל אחד מהכיס. אגב, לרוג’ר דיקינס, שהוא אחד מהצלמים הכי מוערכים בעולם עם רצף כביר של עבודות נפלאות ושוטים פורצי דרך, יש אתר אינטרנט כבר מספר שנים, בו הוא עונה למאות שאלות ששואלים אותו (כל מי שרק רוצה) על מערכי תאורה וקומפוזיציה בסרטיו. הוא עונה ומסביר, מתאר ומנתח. זה פשוט בלתי נתפס עד כמה אפשר ללמוד היום בזכות המדיה.
בפוסט הזה, אנו ננסה לנתח ולהבין, איך עובדים שלושה צלמים מבריקים שנחשבים לשם דבר בקולנוע העולמי; רוג’ר דיקניס, רוברט ריצ’רדסון ועמנואל לובצקי. ואם תשאלו, הרי אלה צלמים שעובדים בהפקות של מיליוני דולרים ונתמכים ע”י משאבים רבים שעומדים לרשותם, אז ראשית כמוכם, כמוני, גם הם התחילו איפשהו, ושנית, אנכי אפרוש לפניכם שוטים שהם צילמו שלא דורשים הרבה משאבים, מעבר למחשבה ותכנון, שוטים שכל במאי משתמש בהם לפחות פעם אחת בסרט, שוט אחד בפרט – מדיום (או מדיום קלוז-אפ) שוט, בסצנת דו שיח קלאסית.

דו שיח קלאסי

2. פרטים

מישהו אמר פעם שאהבה אמתית נמצאת בפרטים הקטנים. כנ”ל לגבי אהבה לקולנוע. התבוננות בפרטים בתוך מסגרות הפריימים של צלמים גדולים מוכיחה עד כמה ישנה חשיבות להדגשת פרטים קטנים. להבדיל מהעין האנושית שלנו, עדשת המצלמה לא מסוגלת לבודד את כל מה שאנו רואים בפריים, כיוון שהטווח הדינאמי שלה רחוק מאד מהעין שלנו. לכן, כדי ליצור עומק מפואר לפריים ולהבליט את הרקע והפרטים בו בזמן שאנו מבודדים אותם, אנו מוכרחים להאיר אותם (את הרקע והאלמנטים שבו) מכמה מוקדי אור שונים ומגוונים ולהחשיך את השאר. באילו סוגי תאורה משתמשים נעסוק בפוסטים אחרים, כאן נדבר על צורות תאורה כדי להבין כיצד יוצרים אסתטיקה קולנועית.

עומק ותאורה דקורטיבית
בפעם הבאה כשאתם מסתכלים על נוף עוצר נשימה, תחשבו לכמה רגעים מה בדיוק מרגש אתכם בנוף? הרי נוף אפשר לראות גם דרך תמונות או ציורי קיר. מה ייחודי במראה האמיתי של הנוף? התשובה היא עומק. ככול שאנו מצליחים להבחין ביותר פרטים מרהיבים, הרים, דשאים, נחלים, אגמים וכו’ ליותר מרחק כך נשימתנו נעתקת בהתאם. כדי לתרגם את האסתטיקה של הטבע לפריים קולנועי, אנו זקוקים לעומק ואפילו בחללים קטנים. את זה אפשר להשיג על ידי תאורה דקורטיבית (אני אקרא לה תאורת עומק מפעם לפעם) ומיקום נכון של השחקנים. התבוננו על סצנות שאתם אוהבים ושימו לב שכמעט תמיד, השחקנים ממוקמים במרווח מספיק מהרקע, כדי ליצור עומק בפריים. אע”פ שבמציאות אנחנו מתמקמים לרוב בשולחנות ופינות ישיבה סמוך לקירות, בקולנוע אנו נרצה למקם אותם במרכז או רחוק ככל שנוכל מהרקע. שוב, כדי ליצור עומק. מכאן והלאה, התפקיד שלנו הוא לדאוג שהרקע יופרד מהשחקנים, ושלל האלמנטים שנמצאים ברקע יוארו כהלכה. אנו רואים לרוב שכמעט בכל סצנה או שוט של דו שיח, תמיד יש עומק לרקע, טקסטורה (עוד נרחיב עליה בפוסטים אחרים), פרטים, ועל הדרך הכל מואר ומבודד. לדוגמא, 
אם אנחנו מצלמים בחוץ אז הרקע הוא הנוף. בלילה, תאורה אורבנית (ניאון, מכוניות, בניינים מוארים וכו’) שמשמשת כעומק דקורטיבי. בחללים סגורים, אלמנטים שונים ומשונים, כגון, מנורות לילה, נרות, תאורת קיר וכו’. בנוסף חשוב לציין, כי תאורת עומק היא לא רק דקורטיבית, אלא בידוד של אלמנטים ברקע, או מניפולציה של תאורה קיימת. לדוגמא, אנו יכולים להשתמש בחלון כדי להאיר את הרקע של החלל, אך גם לחסום את האור שמגיע ממנו ע”י חוסמי אור (BLACK FLAGS), כדי ליצור משחק של אור וצל.
בואו נראה דוגמא.

נראה פשוט?

 

אתם יכולים לראות שאלומת האור שעל הלוח משמשת כאן כדי ליצור עומק לפריים ע”י משחק של אור וצל והעמקת הרקע. המערך השלם של התאורה בנוי כולו ממשחק של אור וצל, מה שנותן את התחושה הקולנועית הנעימה והעשירה של כלל האלמנטים בפריים. הרקע (לוח, תמונות, דגל), המורה והתלמידים. אפשר לראות שאע”פ האתגר שהיה לתאורנים (שהרקע די צמוד לאלמנטים), הם הצליחו למצוא דרך יצירתית להעשיר את השוט.
חשוב לציין, שבחירת לוקיישן, יכולה לעשות לנו הרבה מהעבודה. לדוגמא, אם נרצה לצלם סצנה רומנטית של זוג מאוהבים, נוכל להשתמש במקום סגור ולהתחיל לבנות מערך תאורה שלם. לעומת זאת נוכל לבחור לוקיישן ייחודי שיעשה לנו את העבודה. הרעיון של עומק בפריים ובידוד האלמנטים שבו, לעומת בידוד השחקן מהרקע ואיזון נכון של תאורה וצבעים, הוא ללא עלויות. זה דורש זמן ותכנון, בעיקר חריצות (מה שחסר לנו פה קצת), אך יותר מכל – שימת לב לפרטים.

שוט של מיליון דולר בחינם
תשתמשו בכל מה שכבר קיים


ניתוח ותובנות

הפריימים הבאים נלקחו מצילומים של שלושת הצלמים שהזכרנו לעיל, ננסה לעמוד על טיבם ועל היכולת שלהם להעמיק את הפריים ולתת חיים עשירים לשוט. אני מציין, שאין בכוונתי לדייק על טיב מקורות האור עצמם ושימוש טכני, אלא על צורות התאורה וניתוח תכליתי של אסתטיקה קולנועית. דבר חשוב נוסף, אע”פ שאני מתייחס תמיד לצלמים, בוודאי שישנם תאורנים ויועצים שעובדים יחדיו. מכל מקום, ברמות האלה, הצלמים בקיאים מאד בכל ספקטרום התאורה ויודעים לבנות מערכים מורכבים מאד בדיוק לפי חזונם הקולנועי של הבמאים. זה הכרח שאנו מוכרחים לקבל, צלם טוב חייב להבין בתאורה.

רוג’ר דיקינס

רוברט ריצ’רדסון

עמנואל לובצקי

מה גילינו?

מי שקרא את האותיות הקטנות גילה שיש כמה דברים פשוטים וזהים ששלושת הצלמים חזרו עליהם באופן שיטתי. מגוון רחב של נקודות אור, בידוד ועומק.
הסברנו שכדי ליצור עומק, בחירת המיקום של הדמויות ביחס לפריים קובע ובגדול. ככול שיש לנו יותר עומק פיסי, כך אפשרויות התאורה שלנו רחבות יותר. נסו לצלם ראיון כשהמרואיין צמוד לקיר, לאחר מכן קרבו אותו לכיוון המרכז ואת הקיר תאירו עם פנס קטן, תראו את ההבדלים לבד. עוד דבר שראינו, כולם משתמשים בתאורה דקורטיבית/מנחה (PRACTICALS), בין אם היא טבעית (חלונות, נוף וכו’), בין אם היא נמצאת כבר במקום (כמו העמודים היפנים שראינו אצל לובצקי) ובין אם אלה מנורות לילה או תקרה למיניהם. גם פרטים בחלל הפריים שמקבלים תאורה מיוחדת משלהם (אע”פ שלא רואים את התאורה אלא רק את האלמנט אותו היא מאירה) מקבלים בידוד ועומק משלהם. אנחנו כל כך אוהבים סרטים יפים (ויזואלית) שאנחנו כמעט ולא שמים לב שהכל נמצא ב-פרטים. בל נשכח את התאורה המרכזית, שמלבד הדגשת האלמנט המרכזי (השחקנים בדרך כלל), מאזנת את תאורת העומק והדקורציה. תוכלו לראות את הרעיון הנ”ל חוזר על עצמו כמעט בכל פריים קלאסי. 


שלושת הצלמים שניתחנו את עבודתם כאן, בנו את עצמם בדיוק כמונו, ניסוי ותהיה שוב ושוב. ללמידה אין סוף, להעמקה (תרתי משמע) אין סוף וכך גם למבני תאורה. אך דבר אחד בטוח, אנו מוכרחים שתהיה לנו את ההבנה הבסיסית של תאורה בכיס, כדי שנגיע להאיר חלל, יהיה אשר יהיה, נדע לפחות מאיפה להתחיל.  

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם

מבנה תאורה בתקציב שווה לכל נפש

איך יוצרים סצנות מוארות כהלכה עם ציוד לא יקר – שתי ציפורים במכה. מערך תאורה לפעמים רק נראה מורכב  בסרט “להתבגר” היו לנו

הסרט העלילתי האחרון שלי. לבינתיים

מדוע חלפו שלוש שנים מאז יצרתי סרט עלילתי ואיך זה קשור לסרט הבא שאני עובד עליו מחיר ההקרבה שווה את זה? מי שמכיר

המראה הקולנועי

מה יש לנו מהמראה הקולנועי? כל חידוש שנוצר בעולם הופך להיות המקור של עצמו. מאותו רגע, מגיעים חיקויים שינסו שנים על גבי שנים